החלטה בתיק תא"ק 5511-07-09

בפניי בקשת רשות להתגונן מטעם המבקשות, ערבות לחובה של הנתבעת מס' 1, הגב' לימור ליודמילה ברויט (להלן: " החייבת העיקרית").

בתיק זה ניתן פסק דין בהעדר הגנה, ובוטל מחובת הצדק בהחלטתי מיום 12/4/10.

בקשת הרשות להתגונן, הוגשה ביום 5/9/10 בבקשה מס' 6 נתמכת בתצהיר המבקשת מס' 1, וביום 14/9/10 בבקשה מס' 7 הוגש תצהיר המבקשת מס' 2.

שתי המבקשות, הראשונה הינה אחייניתה של החייבת העיקרית, והאחרת מכרה שלה, חתמו כערבות להלוואה בסך 80,000 ש"ח, שקיבלה החייבת העיקרית בשנת 2007, ושנועדה להחזרה ב-60 תשלומים.

טענות ההגנה של המבקשות

1.         המבקשות טוענות כי לא קיבלו מהמשיב הסברים, טרם שחתמו על המסמכים, לא קיבלו פרטים אודות מעמדן, אודות ההלוואה ופרטיה ובעיקר אודות מצבה של החייבת העיקרית, שכבר צברה חובות לפני כן, ולא קיבלו העתקי המסמכים לאחר החתימה, על מנת לאפשר להן עיון במסמכים.

2.         המבקשות מלינות כי לא נמסרה להן כל הודעה בעניין אי קיום החיובים ע"י החייבת העיקרית, כי כל ההודעות, שצירף המשיב, לא נמסרו אליהן אלא הוחזרו לשולח. בכך, טוענות המבקשות נמנע מהן לסייע לחייבת העיקרית לפרוע את תשלומי ההלוואה השוטפים. המבקשות טוענות כי נודע להם אודות הפרת הסכם ההלוואה ע"י החייבת רק לאחר שניתן נגדן פסק דין בהליך זה, נפתח תיק הוצל"פ והאזהרה נמסרה למבקשת מס' 2.

דיון

לאחר ששתי המבקשות נחקרו בחקירה נגדית, וב"כ הצדדים הגישו סיכומים, אני מוצאת כי יש לקבל את בקשת הרשות להתגונן מטעם שתי המבקשות בטענה אחת בלבד, היא הטענה כי המשיב לא הודיע למבקשות, כנדרש בחוק, על אי קיום החיוב ע"י החייבת העיקרית, ובכך גרם להן נזקים, מנע מהן להיכנס בנעלי החייבת העיקרית או לסייע לה לשלם את התשלומים החודשיים, והביא להעמדת מלוא ההלוואה לפרעון מיידי.

אין מקום לקבל את הטענה בעניין אי קבלת הסברים בעת החתימה על הסכם ההלוואה, מאחר והמבקשות הודו כי ידעו שהן באות לחתום לחייבת העיקרית על ערבות להלוואה בסך 80,000 ש"ח, והן לא ביקשו הסברים, לא ביקשו העתקי המסמכים וסורבו והסכימו לחתום על מה שהוגש להן בחופזה ובלי לקרוא אפילו את הפרטים הכתובים בכתב יד, ואשר לידם התבקשו לחתום בכתב ההתחייבות וערבות ובטופס גילוי מידע לערב.

1.         ההלכה בעניין חתימה על מסמכים ללא הבנת תוכנם הינה:

"הכלל הוא (ע"א 413/79, אדלר נ' מנצור, פ"ד לד(4) 29, 38 שהטענה האמורה אינה עומדת "... למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים". עיון במובאה יעלה, שהיא מגלמת בתוכה שני יסודות עיקריים: הטענה לא תעמוד למי שאינו טורח לקרוא ולהבין את תכנו של המסמך שעליו הוא חותם; הטענה לא תעמוד למי שמודע לטיבו של המסמך שעליו הוא חותם" ( ע"א 779/87 בליט נ' לאומי, פ"ד מד(3), 304).

כאמור בחקירתן הנגדית של כל אחת מהמבקשות, הן היו מודעות היטב למהות המסמך עליהן הן חותמות: "הם אמרו שלימור מבקשת הלוואה של 80,000 ש"ח ושאחתום במקומות הנדרשים וחתמתי באמונה מלאה ולא ביקשתי שום דבר" (עדות המבקשת מס' 1, פרוטוקול, עמ' 14, שורות 30-31) וכן: "... לימור ביקשה ממני לעזור לה ולהיות ערבה... ואני זוכרת שהסכום היה 80,000 ש"ח וחתמנו איפה שביקשו מאיתנו" (עדות המבקשת מס' 2, שם, עמ' 18, שורות 7-10). מהחקירה התברר גם כי המבקשות לא ביקשו מהמשיב כל הסברים, לא טענו כי אינן יכולות לקרוא ולא עשו כל נסיון לברר את פרטי חתימתן מעבר למה שידעו כי מדובר בהלוואה, שתקבל החייבת העיקרית בסך 80,000 ש"ח. בנסיבות אלו מחוייבות המבקשות בתוצאות חתימתן, ללא קריאת תוכן המסמך, אשר היו מודעות למהותו.

הטענות בעניין נסיבות החתימה נדחות מלהוות טענות הגנה בפני תביעת המשיב.

2.         החובה להודיע לערב על אי קיום חוב החייב העיקרי ותוצאותיה נקובות ב חוק הערבות,  וב כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992. החובה ב סעיף 26 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 מחולקת למספר נטלים, וזו לשונו:

מיום 1.6.1998

תיקון מס' 2

ס"ח תשנ"ח מס' 1637מיום 14.11.1997 עמ' 4 (ה"ח 2443)

הוספת סעיף 25